קרן פנסיה

סוגי הפנסיה העיקריים הם:

 

• פנסיית זקנה
   

פנסיה המשולמת לזכאים החל בהגיעם לגיל מסוים ולכל חייהם. בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-64 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.

​

• פנסיית נכות
   

פנסיה המשולמת במקרה של איבוד כושר העבודה. פנסיית נכות יכולה להיות משולמת לתקופה מוגבלת (פנסיית נכות זמנית, במקרה של איבוד זמני של כושר העבודה) או לכל התקופה עד הגיע הנכה לזכות קבלת פנסיית זקנה (פנסיית נכות תמידית). הפנסיה יכולה להיות פנסיית נכות מלאה (במקרה איבוד מלוא כושר העבודה, או 75% מכושר זה) או פנסיה נכות חלקית (כאשר משולמת פנסיית נכות מופחתת המהווה פיצוי על איבוד חלקי של כושר העבודה).

​​

• פנסיית שארים
   

​פנסיה המשולמת לשאירי הזכאי (העובד המבוטח בפנסיה או האדם שבוטח באופן פרטי או הפנסיונר) במקרה של מותו. המוגדרים כשאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן פנסיות לשאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה. בישראל שני סוגי פנסיה עיקריים:

 

1. פנסיה תקציבית: בסוג זה של פנסיה אין העובדים נדרשים להפריש ממשכורתם סכומים לצורך תשלומי פנסיה עתידיים וכל עול הפנסיה, למעט דמי ניהול סמליים המשולמים על ידי העובדים, הוא על המעביד (ממשלת ישראל על שלוחותיה). הפנסיה ממומנת מתקציב המדינה בהתאם לכללים שנקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב, 1970).
    

2. פנסיה צוברת: הן המעביד והן העובד מפרישים סכומי כסף הנגזרים מגובה שכרו של העובד לאחת מקרנות הפנסיה לצורך תשלומים בעתיד. במקרים כאלו אחריות תשלום הפנסיה איננה על המעביד, אלא ממומנת מהחסכון הפנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים).

 

בקרנות הפנסיה החדשות מחושבת פנסיית זקנה חודשית לפי הסכום שנצבר בקרן עד מועד הפרישה, מחולק במקדם הקצבה שנקבע לפורש לפי מאפייניו, ובהם: גיל הפרישה, תאריך הלידה, מין, תקופת מינימלית לתשלום פנסיה בה בחר הפנסיונר, מצב משפחתי ושיעור הפנסיה המובטח לשאירים. מקדם קצבה מקובל הוא בערך 200, ופירושו שצבירה לדוגמה של מיליון שקל בקרן פנסיה מעניקה קצבה חודשית של 5,000 שקל.

​

משנת 2003 קיימת האפשרות למעבר בין קרנות הפנסיה כאשר בשנת 2008 נפתחה האפשרות למעבר בין המוצרים הפנסיונים השונים (ביטוחי מנהלים, קופות גמל וקרנות הפנסיה).

​

בשנת 2005, בעקבות רפורמת בכר, הורתה המדינה לבנקים למכור את האחזקות שלהם בקופות הגמל וקרנות הפנסיה, והם נמכרו לבתי השקעות ולחברות ביטוח. אחת התוצאות של זה הייתה בדמי הניהול בקופות הגמל בשנים שחלפו מאז, דבר שמעורר כיום זעם בקרב הציבור ונציגיו.

​

בתחילת שנת 2008 הנחה משרד האוצר, שרוב החסכון הפנסיוני בישראל הוא קצבתי - כלומר חסכון למתן קצבה חודשית. חסכון "הוני" שנועד למתן סכומים חד-פעמיים או לפי צרכי החוסך, כגון קופת גמל או פוליסת ביטוח הוני, ניתן למשיכה הונית רק בתנאי שלמבוטח יש כבר קצבה מובטחת בסכום של כ-4000 ש"ח לחודש. לפיכך פוליסות וקופות הוניות הפכו להיות פוליסה או קופה "לא משלמת לקצבה".

​

בהמשך שנת 2008 אירע משבר בחסכון הפנסיוני בישראל בעקבות המשבר הכלכלי בעולם, שגרם לירידת שווי רוב החסכונות הפנסיוניים בכ-30%, עקב קריסה בו-זמנית בשוק המניות ובשוק האג"ח הקונצרניות. הופעל לחץ ציבורי על הממשלה למתן "רשת ביטחון" לחוסכי הקופות, שהסתיים בהחלטה מינורית. אמנם רוב החסכונות החזירו את ההפסדים בשנת 2009, אולם המשבר גרם להפקת לקחים בשוק ההון מאופן ניהול הכספים, ובעקבות זאת קמה ועדת חודק, שבאה לבדוק את השקעות הגופים המוסדיים באג"ח קונצרניות, וכן הודיעה המדינה על אימוץ מודל הצ'יליאני כמודל לחיקוי ויישום בישראל בעתיד.